הכוונה ברכיב זה של ההגדרה היא לישויות שונות שנמצאות בקשר והגבול מציין את המפריד, את המבחין ביניהן. בהקשר פסיכולוגי, מובן זה של הגבול עשוי להתפרש כשמירה על גבולות העצמי(הגופני והנפשי) של כל אחד מהאנשים שנמצאים בקשר. גבול הוא אם כך חלק והגדרת הזהות העצמית של  ישויות המצויות בקשר, בין אם מדובר באנשים או אם מדובר במדינות. על כן, מובן זה של הגבולות במצבים בין-אישיים מאיר על חשיבות ההתייחסות לגבולות של שתי ישויות הנמצאות בקשר. לדוגמה, הגבולות של הגננת לעומת הגבולות של הילד, הגבולות של כל אחד משני ילדים שנמצאים בקשר ועוד. בהקשר של חינוך, מובן זה של הגבול  מורה ללמד את הילדים להגדיר את גבולות הרצונות וההעדפות שלהם, לשמור עליהם ובמקביל לכבד את הגבולות של האחר. שמירה על גבולות במובן זה נראה קשור לאסרטיביות שבבסיסה ההבנה שהזכויות והגבולות של כל אחד משני אנשים הנמצאים בקשר חשובים באותה מידה. לדוגמה, נלמד את הילדים לשמור על כך שאנשים אחרים לא יגעו בגופם ללא רשות, נלמד אותם לשמור על רכושם וכן  לא לגעת ללא רשות באנשים אחרים וברכושם. נלמד ילדים מגיל צעיר שהם יודעים טוב מכל אחד אחר מתי הם רעבים או שבעים ומתי הם מרגישים צורך ללכת לשירותים. בגיל מבוגר יותר(החל מגיל בי"ס יסודי) ילדים יכולים ללמוד שקיימים גם גבולות פסיכולוגיים שעליהם יש לשמור ולא רק גבולות גוף ורכוש שהם מוחשיים יותר. לדוגמה, רצוי שילדים ילמדו שהם לא חייבים לחשוף  מחשבות ורגשות כשהם אינם חפצים בכך ובאותה מידה ראוי שילמדו לכבד את רצונם של אנשים אחרים לחשוף את ממחשבותיהם לפי ראות עיניהם. גבולות פסיכולוגיים מן הסוג הזה מתבטאים גם באינטראקציות בין מבוגרים בגן: לדוגמה, הקפדה על כך שהורה של ילד אחד לא "יחנך" ילד אחר בגן גם אם  התנהגותו של הילד האחר הנה פוגעת כמו גם שמירה מצד הגננת על גבולות הידע המקצועיים שלה תוך הימנעות ממתן "עצות" להורים בתחומים שאינם מצויים בתחום המומחיות המקצועית שלה. במילון ספיר מצוין עוד כי הסגת גבול מוגדרת כ" העתקת גבול והעברתו  לתוך שטחו של האחר" ובהשאלה" כניסה לתוך שטחו של האחר",  ואכן בחיי היומיום אנו עוסקים רבות בניסיונות של ילדים ושל מבוגרים להסיג גבולות ולכן השאלה  החינוכית הנוספת שנשאלת היא מה עלינו לעשות כאשר ילדים או מבוגרים מסיגים גבולות או כשאחרים מסיגים את גבולותיהם.דוגמאות שכיחות של הסגת גבול מחיי היומיום שלנו:  מישהו שאוכל ללא רשות מצלחתו של האחר, ילד שחוטף צעצוע מידיו של ילד אחר, גננת שכותבת דברים על גבי ציורו של ילד היכן שהיא מוצאת לנכון מבלי לבקש ממנו רשות. עד כה דנו במשמעות השכלתנית  של הגבולות, אבל לגבולות יש עבור רובנו גם משמעות רגשית שמשפיעה על האופן שבו אנו מציבים גבולות לאחרים ומקבלים את הגבולות הבלתי נמנעים שאחרים מציבים לנו. גבולות עשויים לעורר בחלק מאיתנו תחושת פחד, מחנק, התנגדות, כעס ובחלק אחר מאיתנו הרגשת ביטחון ורגיעה או שלווה שמתלווה לתחושת הביטחון.המשמעויות הרגשיות שאנו מייחסים לגבולות משפיעות על העשייה שלנו מבלי שניתן את דעתנו לכך.  לדוגמה, ההרגשה שגבול הוא דבר חונק עשויה להביא הורים להימנע מלהציב לילדיהם הצעירים גבולות. קורה גם שלעתים אותו אדם מרגיש רגשות מעורבים לגבי גבול כלשהו .  חוסר ההשלמה עם חשיבות הגבולות עשויה להשפיע אף היא על מידת ההחלטיות של המסרים שאנו משדרים לילדינו בכל הנוגע לגבולות וכוונותינו שהגבולות אכן יישמרו. בהקשר הצבת הגבולות לילדים, חשוב שנשאל את עצמנו מה אנו מצפים, שילדים שעל התנהגותם אנו מנסים להציב גבולות, ירגישו ? הציפייה שילדים שמציבים להם גבולות יפגינו שמחה , הכרת תודה והתלהבות מכך שמגבילים את תחושת החופש שלהם איננה כל כך מציאותית. חשוב שנכין את עצמנו  להתנגדות כנגד "הרעת התנאים" שמתלווה להצבת הגבולות. ההרגשה והשכנוע הפנימי שגבולות על התנהגותם של ילדים הם לטובתם יסייעו לנו להתמיד בתהליך .

ניתן לסכם שגבולות הם חלק אינטגראלי מהחיים של כל אחת ואחד מאיתנו וצריך ללמוד לחיות איתם ולחנך ילדים לחיות איתם לטוב ולרע(מבלי להכחיש את הקשיים שכרוכים בעניין). וכמו עם כל היבט מורכב של החיים גם בכל מה שקשור לגבולות נמצא סימני קריאה כמו גם לא מעט סימני שאלה וגבולות עשויים להיות בצבע ירוק(מורים לנו מה מותר לעשות), אדום(מה בהחלט אסור לעשות) וצהוב(כללים לא לגמרי ברורים לגבי המותר והאסור). ובכן משמעות אחת של הגבול זו ההפרדה בין המותר לאסור. הצבת גבולות כצלע במשולש של אינטראקציות טובות עם ילדים אף שנושאו של המאמר הנוכחי הוא  גבולות, הכרחי בעיניי לראות את עניין הצבת הגבולות כרכיב הכרחי אך לא מספיק של קשרים בין-אישיים טובים בין אנשים בכלל ובין מחנכים(הורים או מחנכים פורמאליים) וילדים, בפרט. בנוגע לקשרים אי-סימטריים דוגמת הקשרים בין מחנכים לילדים, הצורך בהצבת ושמירת הגבולות על ההתנהגות מצטרף לתמיכה, חום והכלה מצד המחנכים ולהימנעות משליטה במחשבות וברגשות של הילדים (ראו לדוגמה Barber. B.K, Stolz, H.E. &Olsen, M., 2005  ). המגמה של הדגשת החשיבות של הגבולות עולה אומנם  בקנה אחד עם מגמה פופולארית בתקופה האחרונה שמדברת על שיקום הסמכות של המבוגרים ושל ההורים(ראו גם חיים עומר, שיקום הסמכות ההורית).עם זאת, ראוי שנזכור שבנושא העמדות(הן של אנשי במקצוע והן של הציבור הרחב)  כלפי הגבולות אנו מצויים במעין מטוטלת  שנעה בין קיצוניות של התייחסות אל הגבולות כאל דבר "רע" ופוגע בנפש העדינה והתמימה של הילד שאופיינית לגישה המתירנית(שפרחה בשנות ה- במערב אירופה, בעיקר בסקנדינביה)  לבין קיצוניות אחרת שמתייחסת אל הגבולות כאל הנושא המרכזי ביותר של החינוך מתוך התעלמות מסוימת או חוסר התייחסות להיבטים הנוספים שהצגנו קודם שהם תמיכה רגשית וחום מצד אחד והימנעות משליטה או הצבת גבולות על רגשות ומחשבות מצד שני).  העמדה שעולה מן המאמר הנוכחי היא שאפשר וצריך להציב גבולות ברורים על התנהגות הילדים מגיל צעיר בהקשר של קשר חם ותומך איתם ובמקביל להימנע מלשלוט בחשיבה וברגש של הילדים(דהיינו להימנע מלהציב גבולות על רגשות ועל מחשבות הילדים). לכן, אין זה מספיק לקדם את נושא הצבת הגבולות והסמכות של המחנך מבלי לכרוך אותו בצורך חזק באותה מידה להיות רספונסיבי רגשית לילדים. באותה מידה אין זה מספיק לספק תמיכה רגשית לילדים מבלי להציב גבולות ברורים על התנהגותם. זאת ועוד, עולה הצורך להבחין בין התנהגות לבין רגשות ומחשבות. גבולות יש להציב על התנהגויות, על מעשים. במקביל ראוי שנימנע מלהציב גבולות על רגשות ו(לדוגמה, להורות לילדים מה מותר או "יפה" להרגיש וממה עליהם להימנע מלהרגיש; מה ראוי שיציירו וממה הם צריכים להימנע מלצייר) ועל מחשבות( לדוגמה, להפגין ביקורתיות כלפי מחשבות בלתי נעימות כלפי אנשים אחרים או כלפי ביטויי חשיבה בלתי שגרתיים).

מי  אמור להציב  גבולות ?

התשובה לשאלה זו תלויה במידה רבה  בגישה החינוכית של המשיב. לחלק מאיתנו כמעט מובן מאליו הוא שהמבוגר(ההורה או המחנך) הוא זה שמציב את הגבולות והוא זה שמלמד את הילדים לשמור על גבולות של האחרים.ואכן, חיים עמית(   ) מרבה לכתוב על נושא הגבולות בהקשר של הורים כמציבים גבולות לילדיהם(על התנהגותם) ולעצמם(לאזור כוחות, על מנת לא  לעזור ולוותר לילדים יותר מידי). עם זאת, בגישות חינוכיות  והומניסטיות אנו מבינים שילדים צריכים ללמוד להציב גבולות לזולתם ובסופו של דבר לעצמם.  כלומר לעתים ילדים מציבים גבולות לילדים ולמבוגרים אחרים (ילדה עשויה לומר: אני לא מרשה לך לשחק עם הבובה שלי", או אל תכתבי על הציור שלי ולעתים המבוגר הוא זה שמציב את הגבולות. הילד גם לומד במהלך הזמן(זהו אולי אחד משיאיו של החינוך להצבת גבולות) להציב גבולות להתנהגותו שלו. ילד בסוף גן חובה יתאפק ללא הוראה חיצונית או אף בהיעדרו של מבוגר מלהרוס מבנה קוביות של עמית לגן שמעורר את קנאתו.  ילדה עשויה בסוף גן חובה להתאפק ולא לאכול ממתק לפני ארוחת הצהריים, למרות שהיא חפצה בכך. יהיו כמובן ילדים רבים אחרים שלא יעמדו בפיתוי ובהיעדר השגחה יתקשו "לשמור על הגבול". 

המסקנה המתבקשת מן הנאמר היא ששמירה על המסגרת החברתית החיונית לקיומנו, מחייבת כל אדם  ללמוד מצד אחד לשמור על גבולותיהם של אחרים ומצד שני להציב לאחרים גבולות. עם זאת, מחנכים נמצאים בעמדת כוח יחסית והם אחראים על הסוציאליזציה לגבולות של הילדים מגיל צעיר ביותר.  על אף כל הדיבורים על כרסום הסמכות ההורית וסמכותם של המבוגרים בכלל, אל לנו לשכוח שקשרים בין מחנכים לילדים הם אי סימטריים מטבעם. קורה שמחנכים מרגישים עצמם סובייקטיבית כחוליה החלשה בקשר עם הילדים. עובדתית, ילדים בכלל וילדים צעירים בפרט, תלויים במבוגר לסיפוק צרכיהם הפיזיים, הכלכליים והרגשיים. תלות זו במבוגר מקנה לאחרון כאמור כוח ואחריות. על כן, מוסרית, מוטלת על המחנכים החובה להשתמש בכוח זה לטובתם של הילדים שתלויים בו. כדי לעשות זאת, על המבוגר להיות מצד אחד ער לכוח המוקנה לו מהיותו בתפקיד של מחנך ומצד שני עליו לגבש קריטריונים ולרכוש מיומנויות אשר יאפשרו לו להציב גבולות ברגישות, בתבונה ובהחלטיות. תחושת חוסר אונים של מחנך(הורה או מחנך פורמאלי)  עלולה להביא אותו מצד אחד לרפיסות(בלתי רצויה שמערערת את בטחונו של הילד) ומצד שני לשימוש בלתי מבוקר בכוח כנגד הילד כאמצעי(כוזב) של הגנה על כבודו.

, א האנשים האחרים ואת האמונה שלו מצד אחד בחיוניות הגבולות ומצד שני בלגיטימיות להציב גבולות לאחרים. זהו ההיבט המוסרי של הצבת הגבולות: מחנכים בהיותם בעמדת כוח יחסית קובעים במידה לא מבוטלת את אופן ההתנהלות העתידי של הילדים(אי אפשר לשאול ילד בן שנתיים אם הוא רוצה שנציב לו גבולות וגם לא נשאל פעוט בן 10 חודשים אם הוא מעונין שנכניס אותו ללול למשך הזמן הנחוץ לנו לטפל בעניינים בוערים שלו והכנסתו של הפעוט ללול באה כדי להבטיח את בטיחותו. זה מחייב אותנו להשקיע מחשבה במה שאנו עושים, לחשוב בכנות אם המעשה הוא לטובתנו(דבר שהיאלגיטימי בהחלט כפי שחיים עמית מדגיש בספריו) או לטובת הילד. ישנם גבולות שאנו מציבים לטובתנו אנו(מותר להורים לישון עד מאוחר בשבת בבוקר-אין חוק נגד זה; ההורים אינם מחויבים לשעשע את צאצאיהם ללא הפסקה וכו').

למה אנו שואפים להגיע באמצעות הצבת הגבולות? נסו לחשוב  לפני שאתם ממשיכים לקרוא  מה היה נחשב בעיניכם להצלחה חינוכית בכל הקשור להצבת גבולות ? בסופו של דבר כל אחד מאיתנו חייב לגבש לעצמו תשובה ברורה לשאלה זו כי כל מעשינו החינוכיים מכוונים להגשמת שאיפותינו. חלק מאיתנו שואפים לכך שהילדים ילמדו לציית לנו מכוח הפחד  או היראה מהמבוגר. העמדה שנציג במאמר זה היא כצפוי שונה מהעמדה מסורתית. הציפייה שלנו היא  שהילדים יכבדו גבולות של אחרים ויגנו על גבולותיהם הם מתוך הבנה שהדבר נחוץ לחיים בתוך קהילה. לא נשאף לכך שהילדים יאהבו את הגבולות שמציבים להם(שהרי רק מזוכיסטים נהנים מהסבל של עצמם!). התמונה שעולה לי כשאני חושבת על "הצלחה" של הצבת גבולות היא של פעוט בן שנתיים וחצי שמוחא תחילה, מתוך בכי קולני ומר  בשעה שמבקשים ממנו לאסוף צעצועים או להרים חפץ שהשליך בכעס ומולו גננת רגועה ונחושה שאומרת לו:"לא יעזור חמוד, גם אם נהיה כאן עד הערב תרים את החפץ שהשלכת או תאסוף את הצעצועים שפיזרת"; הילד מתבונן במחנכת שלא מרבה לדבר ושנמנעת מהרעפה של הבטחות ואיומים, אלא ממתינה בנחישות ובסבלנות  , הוא מפנה בסופו של דבר את מבטו לכיוון הצעצועים, צורח עוד קצת ופונה בסופו של דבר לפריט המושלך או לצעצועים המפוזרים ומרים אותם, תוך הסתכלות בקצה העין לפניה של המחנכת… התמונה המתוארת איננה שכיחה אבל היא  בכל זאת תיאור מציאותי של התנהגות של פעוט… במקביל נשאף שילד לא ירשה לילד אחר לחטוף לו צעצועים מהיד וימחא כשהורה או מטפלת "שולפים" לו את המוצץ מהפה מבלי לבקש את רשותו.

איך נציב גבולות ואיך נלמד את הילדים להציב גבולות?

הכלים שנבחר במאמצינו להביא לסוציאליזציה לחיים עם גבולות הם פועל יוצא של אופי וכיוון המטרות שהצבנו לעצמנו. בגישות המסורתיות השאיפה היא להפוך את הילדים לצייתנים ולהביאם שמירה על גבולות מתוך כבוד ואף ייראה מדמויות סמכות. הדוגלים בגישה זו משתמשים מן הסתם בחיזוקים על כיבוד כללים ובסנקציות ועונשים על הפרתם(שיטת המקל והגזר). המגבלה העיקרית של גישה זו(מעל ומעבר להיבטים מוסריים) היא שבדרך זו ילדים לומדים לשמור על כללים רק בנוכחות דמות הסמכות. זאת ועוד,  בתפיסה זו, מבוגר רואה את  עצמו לעתים קרובות רשאי לקבוע מה טוב ומה רע לילד מבלי להתייחס אליו כאל סובייקט שיכול להחליט בעצמו מה טוב ומה רע לו. על כן, בגישה המסורתית , מחנכים אינם מרבים להדגיש את הצורך שהילד עצמו יציב גבולות לאחרים(למבוגרים, למשל). גישות מסורתיות-התנהגותיות אלו אינן מביאות לרוב להפנמת הצורך לכבד גבולות. זאת ועוד, הגישה המסורתית שמטרתה להביא לציות עיוור פוגמת במרקם היחסים הרגשיים בין דמות הסמכות לבין הילדים. המבקרים את הגישה המסורתית מחויבים להציע חלופה משכנעת שכוללת צעדים ברורים שאמורים להביא לשמירה על גבולות. אנו מודעים לכך שיש שמאמינים שחלופה זו איננה קיימת.   בהמשך ננסה להציג חלופה שכזו.

תנאי בסיסי להצבת גבולות שאיננה נשענת על פחד מהמבוגר הוא קיומו של קשר רגשי חיובי בין אותו מבוגר לבין הילד-קשר שמניח שהילד סומך על המבוגר, נותן בו אמון ועל אף ניסיונותיו הטבעיים למרוד בו-הוא מאמין שהמבוגר  הוא באופן בסיסי "לטובתו". קשר מעין זה חיוני כיוון שילדים לומדים תחילה לשמור על כללים של אנשים שאכפת מהם. התלות הרגשית במבוגר, החיבה של המבוגר מהווה לעתים קרובות0עבור הילד הצעיר) הכוח המשכנע לשמור על גבולות על אף אי הרצון הראשוני והמגבלות  על סיפוק הצרכים האישיים שיש בכך. לכן, יהיה זה רעיון טוב אם המבוגרים בגן (גננות וסייעות) יבנו את האמון של הילדים בהן מהמפגש הראשון שלהן עם הילדים. לאחר מכן יש להגדיר גבולות ברורים שרצוננו להציב לילדים ולהיות משוכנעים בהגיון של אותם גבולות. ישנם גבולות אוניברסאליים שיהיו נהוגים בכל גן שנוגעים בעיקר לצורך למנוע פגיעה בילדים אחרים ובילד עצמו.  הימנעות בנגיעה בתקע חשמלי היא דוגמה של גבול שבא להגן על הילד עצמו. הימנעות בפגיעה פיזית בילד אחר וברכושו היא דוגמה של גבול שנוגע לבטיחות של ילדים אחרים. במקביל נגדיר גבולות שמותאמים לסביבה הספציפית של הגן ולהעדפות התרבותיות שלנו. מספר הילדים שמשחקים בו-זמנית בפינת הקוביות הוא מספר אחד נוגע לבטיחותם של הילדים ומצד שני הוא מותאם לגודל מוקד הקוביות ובמיקומו ויש בקביעה זו גם היבטים ששרירותיים. נשתף את הילדים בגבול ונסביר לו קצרות את הגיונו. לעתים נקיים עם ילד יחיד או עם קבוצת ילדים מעין משא ומתן על המקום שבו יעבור קו הגבול: אנחנו עשויים לקבוע שרק שלושה ילדים ישחקו בו זמנית בפינת הקוביות, הילדים יבקשו שחמישה ילדים ישחקו בה ונסכם בסופו של דבר שמספר הילדים המקסימלי שישחק בו זמנית באותו מוקד יהיה ארבע. סוג זה של משא ומתן נותן לילדים תחושה של שותפות בקביעת הגבול ולכן מעשה זה עשוי לעודד התנהגות אחראית יותר מצד הילדים. עם זאת,חשוב שנתכונן נפשית לכך שחלק גדול מהמלאכה החינוכית טמון בניסיון האכיפה של הגבולות. הכלל הוא שרוב רובם של הילדים יזדקקו לתקופה של ימים או שבועות להסתגלות הדרגתית לשמירה על הגבול. נצפה שהילדים ינסו לבדוק את מידת הרצינות והנחישות שלנו בשמירה על גבולות.  ההשתמעות מן הנאמר הוא שעלינו להתכונן תודעתית לאפשרות0הבירה9 של התנגדות(מוצדקת) מצד הילדים ולשריון של זמן במהלך ההטמעה של הגבול בחיי הגן. הציפייה שילדים יכבדו גבולות באופן מיידי רק בגלל שביקשנו זאת מהם איננה מציאותית והיא גוררת לעתים כעס ואכזבה מהילדים. מן הראוי שנתייחס לכך שגם במסלול החלופי שמטרתו להביא לפנמה של גבולות מתוך הבנה בנחיצותם  מה מקשה עלינו להציב גבולות וממה  כדאי שנימנע? ממה כדאי שנימנע- מה לא נעגם בגישה זו ראוי שנזכור היבטים התפתחותיים בהצבת הגבולות אחת מהשאלות שאני נשאלת תדיר הוא מהו העיתוי של התחלת הצבת הגבולות ?

סיכום

הגדרנו את הגבול כ… וכן חשוב להבין שהחינוך כולל למידה של שמירה על גבולות(שאחרים מציבים) כמו גם במקביל הגדרה של גבולותיך שלך ועמידה על כך שאחרים ישמרו על גבולותיך. זאת ועוד, בעוד גבולות הכרחיים לתחושת הרווחה הכללית של כל אחד מאיתנו , לבריאותנו הנפשית ולאיכות הקשרים הבין-אישיים שאנו יוצרים יש לראות בהם צלע במשושל של מאפיינים של קשרים בין-אישיים טובים בין מבוגרים לילדים(שכוללים גם תמיכה רגשית, חום וקבלה,  והעדר שליטה בחשיבה של הילדים).

לדוגמה הגדרה של מדינה מחייבת את הגדרת גבולותיה(גדעון ביגר9 לכל ישות יש גבול שמציין היכן היא מתחילה והיכן היא מסתיימת. באמת אחת האנומליות היא שאנו חיים האחת מהמדינות היחידות בעולם שאין לה גבולות מוגדרים

להגדרת הגבולות המדיניים יש הפעה על גורלם של אנשים כשאנו מדברים על גבולות בהקשר החינוך אפשר להבחין בין גבולות על ההתנהגות כמו גם על גבולות של מקום וגבולות של זמן איך נקבע הגבול ? הגבול מפריד בין ישויות שונות ; ישנם גבולות שנוגעים רק לפרט(כגון כמה אני אוכל, מה אני אוכל,כו) לעומת גבולות שנוגעים לכמה אנשים: לדוגמה לסדר את הצעצועים בגן כל יום הוא גבול התנהגותי שנוגע לקשרים בין ילדים שונים; עדהאם הציוא הוא אישי או משותף-אם אני "מרשה " שיציירו על הציור שלי או לא או שיכתבו את השם על הציור שלי-זה נוגע לכמה אנשים; לדוגמה בגן לילד צעיר מוצץ בפה. שליפתו של המוצץ מפיו מבלי לשאול אותו נוגעת לגבהפרה אפשרית של גבולות הגוף שלו; כבת השם על עבודתו של הילד-יש בה גם הפרה של גבולותיו; היבט נוסף כשמדובר בגבולות אין מדובר רק בגבולות שאנו מציבים לילדים אלא גם במידה שבה אנו מכבדים את גבולותיו של הילד מי קובע את הגבולות? כיצד הם נקבעים? קיימת שאיפה שא. עם הזמן וההתפתחות ילדים ילמדו לקבוע את גבולותיהם-גבולות שנוגעים להם; בץ גבולות שנוגעים לשניים או שלושה אנשים או לקבוצות ייקבעו בהסכמה על ידי כל הנוגעים בדבר מהן השאלות שאנשים שואלים בדרך כלל על גבולות: תהליכים תחילה לצורך הגנה על תינוק צעיר "חסר ישע". וכן מגמה של שינוי בהצבה חיצונית של גבולות למעין ויסות עצמי כשמי שמציב את הגבול זה האדם לעצמו.כביטוי בולט לכך ניווכח שבתחילת חייהם הורים "מכניסים" תינוקות צעירים לתוךעגלות, מיטות מסורגות או לולים  כל אימת שהילד לא מצוי בטווח הראייה המיידית של ההורים. פעולות אלו הן ביטוי לשהשמת גבול חיצוני בגיל שבו אנו מעריכים שלתינוקות אים כל מודעות לצורך להציב גבולות בעצמם אילו שוחחתם אתי עתה בנושא הגבולות ולא קראתן את המאמר מה היו השאלות שהייתן שואלותאשתף אתכן בכמה שאלות שאחיות טיפת חלב שאלו אותי בהשתלמות שבה השתתפו . אף שההשתלמות הוזמנה כסוג של מענה מקצועי לשאלות שעלו במהלך מילוי התפקיד-מהר מאוד הסתבר שחלק בלתי מבוטל מהשאלות והתהיות שקשורות לגבולות עלו מתוך ההתמודדות היומיומית של האחיות עם ילדיהן הפרטיים. ואכן סוגיית הגבולות עולה אצל כל אחת מאיתנו הן במהלך מילוי התפקידם המקצועיים שלנו אך לא פחות מכך במגעים המשפחתיים שלנו וסתם כך בהתנהלות היומיומית שלנו ב,רחוב". מהי המטרה של הצבת הגבולות ? למה צריך גבולות בכלל? בהקשר של העשייה החינוכית בגן הילדים, מי האדם שאמור להציב את הגבולות לא רק מבוגרים מציבים גבולות אלא גם ילדים לומדים להציב גבולות לסביבה; התפקיד היותר ייחודי של המבוגרים זה להוות הקשר לסוציאליזציה של גבולות על מה מציבים גבולות ? הבחנה חושבה כאן בין התנהגויות למחשבות וכשצדברים על התנהגויות הבחנות בין סוגים שונים של התנהגויות

השפעת הגיל על הצבת הגבולות ? האם יש מוקדם מיד ומאוחר מידי בהצבת הגבולות על הילדים ?

על תהליך הצבת הגבולות: איך מצבים גבולות ? נוקשות לעומת גמישות בהצבת הגבולות: בהקשר הזה מאוד חשוב להגדיר לעצמנו למה אנו מצפים מהם התוצאוןת הצפויות האופטימליות של הצבה ,טובה" של גבולות

מוקרות:

עמית TURIEL BARBER, LSEN ציטטה משמעותית מבכטין (SIDORKINבתוך ) משמעותית לחשיבות של הדיאלוג בין אנשים לקביעתצ הגבולות כבוד לכל פרט וההכרח שבדיבור בין פרטים:

Bachtin was very much interested in the question of human inexplicability. For Bachtin, no one is fully explicable(not only evil people like Hitler). He places this part of us  at the very heart of human existence. "In a human being… there is always something that only he himself can reveal in a free act of self consciousness and discourse, something that does not submit to an externalizing second hand definition".

ספרים ומאמרים של חיים עמית הנואש הגבולות

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים כמנהיגים, מודן, 2006
והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

היכן הורים צריכים לשים גבולות לעצמם?

ילדים זקוקים לגבולות במשפחה. על כך נדמה שאין כיום עוררין. ואולם, יותר מכך שחשוב שהורים יציבו גבולות לילדיהם, חיוני שיציבו גבולות לעצמם!

הורים צריכים לשים גבולות לרגשות טבעיים של אכפתיות ורצון לעזור לילדם, המתפתחים לפינוק משחית; לצרכים אנושיים של דאגה וחרדה ההופכים להתנהגות חונקת; לתחושות אשמה נורמאליות המגיעות לביטול עצמי; לציפיות הגיוניות מהילד המתעוותות לשאיפות-יתר הרסניות ממנו; לרצון עז להיות חברים של הילד המביא לאובדן גמור של סמכותם, ועוד.

כשהורים אינם שמים גבולות אלה ואחרים לעצמם, יש להם כוונות טובות. נדמה להם שהם שמים את הילד במרכז תשומת ליבם, ולא היא. למעשה, הם שמים את עצמם במרכז! הם לא רואים את הילד כמו שהוא, אלא את עצמם – צרכיהם ושאיפותיהם – במסווה של הילד. אם באמת היו רואים בילד את מרכז עולמם, הם היו מבינים שהדבר הנכון לעשות הוא להניח לו מעט, לקחת צעד לאחור ולאפשר לו עצמאות והתנסות משלו; לתמוך בו בעשייה שלו, במקום לבצע את משימותיו עבורו.

מה קורה כשהורים לא מצליחים להציב גבולות לעצמם? הם מחלישים את ילדיהם

התוצאה הכללית של חוסר יכולתם של הורים להציב לעצמם גבולות היא שהם פחות דואגים לחובות של הילדים ולמשימות שעליהם לבצע, אלא ממהרים לעשות במקומם או עבורם את מה שהם יכולים וצריכים לעשות לבד. בכך הם מחלישים את ילדיהם במקום לחזקם. הם ילבישו את הילד בבוקר במקום להניח לו להתלבש לבד; הם יבנו את החנוכייה היפה והגדולה ביותר לילדם בגן, ולא יאפשרו לו ליהנות מעשייה עצמאית; הם יכינו עבור ילדם את עבודת השורשים שלו ו/או ישוטטו עבורו באינטרנט לחפש תשובות לשאלות שהוא מקבל כשיעורי בית, במקום להניח לו לעשות את מטלות הלימוד שלו כפי יכולתו ולעודדו על כך; הם יתערבו לילדם גם כשהוא בצבא, על אף מחאותיו, במקום לתת לו להתמודד בעצמו עם קשיים סבירים. בקיצור, כאשר הורים לא מצליחים לשים גבולות לעודף ההשתדלות והמעורבות שלהם הם עלולים לגרום, בלא כוונה, לסירוס ילדיהם. 

מה עוד קורה כשהורים אינם מצליחים להציב גבולות לעצמם? הם מהווים מודל גרוע ללמידת גבולות

כמו כן, כאשר הורים לא מצליחים לשים גבולות לעצמם, הם מהווים מודל גרוע לחיקוי עבור ילדיהם ללמידת גבולות. לעומת זאת, כאשר הם מצליחים לשים גבולות לעצמם, הם נותנים דוגמה אישית חשובה ומלמדת.

בשבת אחרת יצאנו עם ילדינו לטיול משפחות לאחד הנחלים היפים בצפון. מסלול הטיול תוכנן במאמץ רב על ידנו, ההורים. בחרנו בקפידה מסלול הליכה, שיתאים למשפחות עם ילדים – לא קשה מדי, אך גם מעניין. יצאנו לדרך שמחים וטובי לב. לאחר נסיעה לא ארוכה שבמהלכה גם עשינו הפסקה לארוחת בוקר, הגענו לנחל. החנינו את המכוניות ופנינו לתחילת המסלול. והנה, שוד ושבר: "אין מעבר," מכריז השלט הרשמי. הירידה לנחל היא בעזרת יתדות, כשלמטה בריכות מים ובהמשך הנחל הזורם. חשבנו שפתיחה כזו של הטיול תשרה רוח של התלהבות בכולם, והנה אכזבה. מה עושים? התחושה האישית שלנו כמובילי הטיול הייתה קשה: אנחנו תכננו את הטיול והנה נתקענו כבר בתחילתו. האם נאכזב את כל המשפחות? אחד המבוגרים החל לרדת ביתדות. "אל תהיו פחדנים. בואו נרד. זה ממש לא בעיה. סתם שמו כאן שלט," האיץ בנו אחר. התלבטתי.

"לא, לא נרד בנחל," אמרתי בנחישות, "השלט לא מוצב כאן סתם. כנראה שיש סיבה לכך. אולי הירידה מסוכנת. אולי יש כאן זרימה של ביוב. נלך לאורך המצוק ונהנה לצפות בנחל מלמעלה. אם נמצא בהמשך דרך חוקית לרדת, נרד," קבעתי. לא היה לי קל לומר זאת. היה לי קשה לשים סכר לדחף ההרפתקני שזעק "קדימה". נאבקתי בתחושות הבושה והכישלון שדחפו לרדת למסלול למרות האיסור. אבל הידיעה שילדינו צופים בנו, ושכאן ועכשיו הם לומדים את הלמידה החשובה ביותר עבורם על גבולות ועל כיבוד גבולות, עזרה להציב לי גבולות לתחושות פנימיות קשות אלה, ולא להתפתות לנהוג על פיהן.

מקורות

Barber. B.K, Stolz, H.E. &Olsen, M.(2005). Parental Support, Psychological control    and behavioral control: Assessing relevance across time, culture and method.

         Monographs of  the society for research in child development, #282, 70(4).